ביהמ"ש העליון התיר לפרסם את קלטות החקירה של הנאשם בהריגת צחי בשה

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.            זהו ערעורה של המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מודריק), בה התיר למשיבה 2, חב' החדשות הישראלית בע"מ, לפרסם את קלטות חקירתו במשטרה של המשיב 1, נאשם במשפט פלילי.

הרקע העובדתי

2.            נגד המשיב 1, רון תורג'מן (להלן - תורג'מן) ושניים אחרים הוגש ביום 16.8.07 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב. כתב האישום מייחס להם ביצוען של עבירות הריגה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על-פי כתב האישום, במהלך מפגש אלים שהתרחש בליל ה-29.7.07 בראשון לציון בין שתי קבוצות של צעירים, הרגו תורג'מן ושני האחרים את הצעיר צחי בשה בדקירות סכין. כן מיוחסת להם גרימת חבלות חמורות לשני קטינים נוספים באותו אירוע.

3.            בחקירותיו במשטרה, נגבו מתורג'מן שלוש הודעות. בשתי הראשונות, מימים 31.7.07 ו-1.8.07, הודה תורג'מן בדקירת המנוח. בהודעתו השלישית מיום 9.8.07 נכללו אמירות המסתייגות מהודעותיו הקודמות. במהלך משפטו, העלה תורג'מן טענות לענין קבילות שתי הודעותיו הראשונות במשטרה. משכך, התקיים "משפט זוטא" על קבילותן.

4.            בחודש מרץ 2008 הגישה המשיבה 2, חברת החדשות הישראלית בע"מ (להלן - חב' החדשות) בקשה להתיר פרסומם של קטעים מתוך התיעוד החזותי של חקירתו של תורג'מן, וזאת במסגרת סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 (להלן - חוק חקירת חשודים). בבקשת חב' החדשות נטען, בין היתר, כי מן הדין להתיר את פרסום קלטת החקירה, בעיקר לאור טענותיו של תורג'מן באשר להתנהלות המשטרה במהלך חקירתו, ודרך גביית הודאתו. חב' החדשות הדגישה בבקשתה את החשיבות הרבה שבהבאה בפני הציבור מידע בדבר דרכי ניהולה של החקירה המשטרתית בעניינו של תורג'מן. כן טענה חב' החדשות, כי למיטב ידיעתה, בית המשפט המחוזי כבר צפה בתיעוד החזותי נשוא הבקשה במסגרת דיון משפטי בדלתיים פתוחות, ועל כן לא יהיה בפרסומו של תיעוד זה כדי להשפיע על ניהולו התקין של המשפט. תורג'מן תמך בבקשת חב' החדשות, ואף הביע ענין מיוחד בקבלתה, מן הטעם כי, לטענתו, נגרם לו עוול רב על-ידי פרסומים מגמתיים של דבריו בחקירה, שמקורם בקציני משטרה. הוא ביטא ענין רב בהבאת תוכן הודעותיו במשטרה לידיעת הציבור, לצורך השגת איזון עם פרסומיה הסלקטיביים של המשטרה, כך לטענתו.

5.            המדינה התנגדה לבקשה, מן הטעם העיקרי כי כל עוד לא הסתיים המשפט, עלול הפרסום להביא לדיון ציבורי בחקירה, אשר מטבע הדברים יתמקד בחומר חלקי בלבד מתוך כלל מרכיבי חומר החקירה, והדבר עלול לפגוע בניהולו התקין של המשפט ובאפשרות להגיע לחקר האמת.

6.            ביום 16.4.08 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' מודריק) את בקשת הפרסום, בנימוק כי שוכנע שפרסום הקלטות בטרם תינתן ההחלטה במשפט זוטא, עלול לגרום לדיון ציבורי שאינו מבוסס על תמונה עובדתית מלאה, והדבר עלול לפגוע באמון הציבור בהליך השיפוטי. עוד ציין בית המשפט, כי לאחר שתינתן החלטה במשפט הזוטא, הוא ישוב וישקול את סוגיית הפרסום המבוקש, מאחר, שעל פני הדברים, נראה שאם יתקיים דיון ציבורי כזה, כשלנגד עיני הציבור מצויה גם החלטת בית המשפט על הנמקותיה, תהיה בכך הצגה מאוזנת של מצב הדברים, ויינתן מענה הן לזכותו של הציבור לדעת, והן לאינטרס הציבור בקיום הליך משפטי תקין והוגן.

7.            ביום 23.12.08 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו במשפט הזוטא. באותה החלטה, נדחתה טענת ההגנה כנגד קבילות ההודעה הראשונה שנגבתה מתורג'מן, וההודעה התקבלה כראיה. בענין ההודעה השניה נקבע, כי היא נמסרה מרצונו החופשי של תורג'מן, וכי לא ננקטו אמצעים פסולה לגבייתה. עם זאת, נקבע כי בנסיבות גביית ההודעה התגלו פגמים בכל הקשור למימוש זכותו של הנאשם להיפגש עם עורך דינו. עם זאת, בית המשפט השאיר את ההכרעה הסופית בענין קבילותה של ההודעה להכרעה הסופית בהליך כולו.

8.            עם מתן ההחלטה האמורה, פנה תורג'מן בבקשה חוזרת להתיר את פרסום קלטות החקירה. הפעם חב' החדשות לא חזרה על בקשתה, מן הטעם שבהחלטתו הראשונה הבהיר בית המשפט המחוזי כי ישוב ויידרש לבקשת הפרסום לאחר שתתקבל ההחלטה במשפט הזוטא. המדינה בתשובתה חזרה על התנגדותה לפרסום גם בשלב זה, בטענה כי לכל אורכו של ההליך המשפטי חל, ככלל, איסור על פרסום קלטות חקירה מכוח סעיף 13 לחוק חקירת חשודים, והפרסום בטרם הסתיים המשפט הוא בבחינת חריג שניתן להחילו במקרים יוצאים מן הכלל, רק כאשר אין בהחלתו כדי לפגוע בתקינות ההליך השיפוטי, ובהשפעתו האפשרית על עדות עדים שטרם העידו.  

החלטת בית המשפט המחוזי

9.            בשלב הדיוני שלאחר ההחלטה במשפט הזוטא, התיר בית המשפט המחוזי את פרסום קלטת החקירה המתעדת באופן חזותי את מהלך חקירתו של תורג'מן במשטרה. בית המשפט ניתח בהחלטתו את מהותו של סעיף 13 לחוק חקירת חשודים בצד הוראת פומביות הדיון השיפוטי המפורטת בסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט), ובחן את היחס ההדדי ביניהם. הוא הגיע למסקנה, כי מדובר בשתי הוראות חוק שונות, שכל אחת מהן חלה על סוגיית פרסום קלטת חקירה במרחב זמן שונה. סעיף 13 לחוק חקירת חשודים אוסר, ככלל, פרסום תיעוד חזותי או קולי של חקירה משטרתית בלא רשות מיוחדת של בית המשפט. סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט קובע עקרון כללי בדבר פומביות דיוני בית המשפט. לגישת בית המשפט קמא, הוראת סעיף 13 בחוק חקירת חשודים עוסקת בסוגיית פרסום תיעוד חקירה, וחלה החל משלב החקירה והיווצרות התיעוד, ועד להצגתו של התיעוד כראייה בבית המשפט. לעומת זאת, הוראת הפומביות בחוק בתי המשפט על חריגיה, חלה על פרסום תיעוד החקירה משלב הצגת התיעוד כראייה בבית המשפט. יוצא, אפוא, כי כל אחת ממערכת הדינים האמורה חלה באופן קונקלוסיבי על קטע שונה בשלבי ההליך הפלילי, ואין הן חיות זו בצד זו במשולב על ציר הזמן. עד לשלב הצגת התיעוד כראייה במשפט, נקודת המוצא על-פי סעיף 13 לחוק חקירת חשודים היא כי חל איסור עקרוני על פרסום התיעוד, בכפוף להיתר פרסום על-ידי בית המשפט במקרים חריגים. משלב הצגת התיעוד כראייה במשפט, נקודת המוצא היא כי ניתן לפרסמו, כנגזר מעקרון פומביות הדיון המעוגן בחוק בתי המשפט, בכפיפות לחריגים בסימן ו' בפרק ב' של חוק זה, המאפשרים הגבלת הפרסום מטעמים המופיעים שם.

10.         בהחילו פרשנות זו על המקרה הקונקרטי, קבע בית המשפט המחוזי כי משקלטת החקירה הוצגה בבית המשפט, וניתנה החלטה במשפט זוטא, חלות על שאלת פרסומה של הקלטת הוראות פומביות הדיון בחוק בתי המשפט, והן בלבד. העקרון הוא, אפוא, כי קיימת זכות לפרסם את הקלטת, בכפוף לקיומו של חריג אי-פרסום במסגרת סעיף 70 לחוק בתי המשפט, שהנטל להוכחת התקיימותו מוטל על המאשימה. לגוף הענין, בית המשפט בחן האם מתקיים חריג כלשהו לפומביות הדיון על-פי חוק בתי המשפט. הוא דחה את טענת המאשימה כי פרסום תיעוד החקירה באותו שלב עלול לפגוע בעדויות עדים שטרם העידו, ומנגד, נתן ביטוי לחשיבות שבהבאה לידיעת הציבור את תוכן הקלטת בהקשר לטענות תורג'מן בדבר דרך התנהלות המשטרה בחקירה. על-פי קו פרשנות זה, החליט בית המשפט להתיר את פרסום הקלטת, תוך שציין מספר הגבלות לענין עצם הפרסום, והן - כי הפרסום לא יכלול כל התייחסות לעדות של עד שטרם העיד במשפט, להוציא עדים שהם אנשי משטרה, וכן לא יכלול כל פרט מזהה של קטין המעורב בפרשה, בין באופן ישיר ובין עקיף.

11.         על החלטה זו מערערת המדינה לפנינו. במסגרת הערעור, ניתן צו עיכוב ביצוע פרסום הקלטת עד להכרעה בערעור.

12.         בעת שהערעור היה תלוי ועומד, הוגשה לבית משפט זה הודעת ב"כ תורג'מן, לפיה, ביום 2.4.09 הוצג בבית המשפט המחוזי הסדר טיעון כולל, אשר במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן, והנאשמים בכתב האישום, ותורג'מן בתוכם, הודו בעובדותיו. על בסיס ההודאה, הורשעו תורג'מן ונאשם נוסף בעבירת הריגה. כן הוצגה בפני בית המשפט המחוזי הסכמה בין הצדדים, לפיה יוטל על תורג'מן עונש של עשר שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה, ותשלום פיצוי בסך של 50,000 ש"ח למשפחת המנוח. כן נקבע מועד מאוחר יותר לטיעונים לעונש. לטענת תורג'מן, נוכח השלב בו מצוי ההליך, כך נטען בהודעה, הוסר כל חשש אפשרי להשפעה שעשויה להיות לפרסום התיעוד החזותי של החקירה על מהלכו התקין של המשפט. משכך, שב תורג'מן וחזר על בקשתו להורות על פרסום הקלטת המתעדת את חקירותיו במשטרה.

13.         בתגובתה להודעת תורג'מן מיום 1.5.09, עמדה המדינה על ערעורה, וטענה כי המועד הראוי להתרת פרסום הקלטות הוא עם סיום ההליך המשפטי כולו, כלומר, לאחר מתן גזר הדין בעניינם של תורג'מן ויתר הנאשמים. כן מדגישה המדינה את חשיבות ההכרעה העקרונית בשאלת היחס שבין הוראות סעיף 13 לחוק חקירת חשודים בענין איסור פרסום תיעוד חזותי של חקירות בלא רשות בית משפט, לבין הוראת פומביות הדיון וחריגיה על-פי חוק בתי המשפט.

טענות בערעור

טענות המדינה

14.         טוענת המדינה בערעורה, כי במישור המשפטי העקרוני, שגה בית המשפט קמא בהנחתו הפרשנית כי על סוגיית פרסום קלטות חקירה חלים סעיף 13 לחוק חקירת חשודים והוראות פומביות הדיון על-פי חוק בתי המשפט, במישורי זמן שונים. לגישת המדינה, האיסור בסעיף 13 לחוק חקירת חשודים בדבר פרסום תיעוד חזותי או קולי של חקירה משטרתית, חל על ציר הזמן בלא הגבלה כלל, ואינו חדל לחול על הענין משלב הגשת התיעוד כראיה במשפט, כפי שהניח בית המשפט קמא. על-פי עמדה זו, איסור פרסום תיעוד החקירה ללא אישור בית המשפט על-פי סעיף 13 לחוק חל במהלך החקירה המשטרתית, וכן במהלך המשפט הפלילי ולאחריו, ואף במצבים בהם התיק נסגר בלא הגשת כתב אישום כלל. פירוש הדבר, כי סעיף 13 לחוק חקירת חשודים חל לאורך כל הקו על פרסום תיעוד של חקירה, והמבקש לפרסם חייב בקבלת אישור מיוחד של בית המשפט. יחד עם זאת, קיימת הקרנה של עקרון פומביות הדיון המעוגן בחוק בתי המשפט על האופן שבו יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו לענין מתן היתר לפרסום תיעוד החקירה. נסיבות שונות הקשורות בשלב שבו מצוי ההליך השיפוטי, ואפשרות השפעת הפרסום על פרטיות הגורמים המעורבים בחקירה, עשויות להשפיע על החלטת בית המשפט בענין הפרסום. המדינה מביאה שורה של טעמים לעמדה הפרשנית המוצגת על-ידה: